אָמִיר שׁוֹכֵב בְּבֵית הַחוֹלִים עִם רֶגֶל שְׁבוּרָה. לְיָדוֹ מְאֻשְׁפָּז הִשַׁאם. דֵּי מַהֵר הַשְּׁנַיִם מְגַלִּים שֶׁהֵם אוֹהֲבִים אוֹתָם דְּבָרִים (מוּזִיקָה, מִשְׂחָק וַאֲפִלּוּ מַמְתַּקִּים), וְהֵם מַתְחִילִים לִרְקֹם תָּכְנִיּוֹת יַחַד. אֲבָל הַחֲבֵרוּת הַזֹּאת לֹא מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינֵי כֻּלָּם, וְיַלְדֵי בֵּית הָעֵץ עַל סַף מַשְׁבֵּר. אֲפִלּוּ בֵּית הָעֵץ שֶׁלָּהֶם מַפְסִיק לִהְיוֹת מְקוֹם הַמִּפְלָט הַנָּעִים וְהַבָּטוּחַ שֶׁתָּמִיד הָיָה. הַאִם הַחֲבוּרָה תַּחְזֹר אֵי־פַּעַם לְהַגְשִׁים חֲלוֹמוֹת — לְעַצְמָם וְלַאֲחֵרִים — אוֹ שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לְהִתְפָּרֵק?